חיבור אנושי של תקווה: שינוי דרך עיצוב וטכנולוגיה

דמיינו לעצמכם מסע – מסע בין יצירות אמנות מרהיבות אמרסיביות, המשקפות את חזית החדשנות הטכנולוגית והעיצובית. אתם נעים בחלל, מביטים, נוגעים, משחקים ומשוחחים. אתם פוגשים פנים אל פנים את האמנים – היוצרים שמובילים אתכם לחוויה מיוחדת שנמשכת כמה ימים.

ARS ELECTRONICA נחשבת לאחת מהתערוכות החשובות בעולם המחברות בין חדשנות טכנולוגית, אמנות פורצת גבולות וחקר חברתי-מדעי. היא מציגה יצירות אינטראקטיביות, מיצבים המשלבים אינטליגנציה מלאכותית, רובוטיקה ומדיה דיגיטלית, לצד מיזמים המחברים בין מדע לאומנות. התערוכה מושכת יוצרים, חוקרים ואומנים מכל רחבי העולם, ומאפשרת למבקרים הצצה לעתיד, תוך דגש על שאלות ערכיות ואתיות בעידן הטכנולוגי. כל פינה בתערוכה מהווה חוויה שמעוררת מחשבה, שאלה והתפעלות.

אני וחברתי למסע, שרון מס, יצאנו למסע הזה מבלי לדעת לאן נגיע – זו הייתה הפעם הראשונה שלנו. הגילויים בדרך היו יוצאי דופן ומלאי השראה. אחת היצירות הראשונות שפגשנו הייתה של האמן Keon Ju Lee, בשם ReVerie. האמן היה נוכח והסביר לנו על עבודתו, שעסקה בחלומות. הוא שאל שאלות כמו: איך נראים חלומות? איך נראים האובייקטים במרחב הוויזואלי של חלום? מתוך השאלות האלה נוצרה חוויה ויזואלית מרהיבה – סרטון מוקרן על הקירות, מלווה בסאונד. הצופה משתף את מחשבותיו דרך מיקרופון, והמילים שנקלטות הופכות לפרומפט שבאמצעות בינה מלאכותית מייצר סרטון ויזואלי ייחודי עם סאונד מותאם אישית. תוך כדי שיח שלנו עם האומן הוא כינה את החוויה – “Spoken Dreams” חלום מדובר והעלה שאלות ביקורתיות על השימוש בטכנולוגיה כדי לחיות מחדש את חלומותינו. הוא הזמין אותנו להתעמת עם הנרטיבים התת-מודעים שלנו, ולתפוס מחדש שליטה עליהם.

ReVerie / Pinyao Liu (CN), Keon Ju Lee (KR/CA), Photo: vog. photo

יצירה נוספת שהותירה בי רושם עמוק הייתה PULMONAUT של האמנית Lia Larrea. היא הוצגה בקמפוס הסטודנטים, ולמרות שלא תכננו להיכנס מחוסר זמן, משהו ביצירה משך אותנו לעצור. כבר מבעד לחלון ניתן היה לראות את העוצמה שלה – שילוב נדיר של עדינות ושבריריות. הסתכלתי על שרון ואמרתי, “בואי ניכנס”. מהרגע שנכנסנו, היה ברור שהגילוי שווה כל שנייה. ליה, אמנית מרתקת, סיפרה על תהליך היצירה – עבודה עשויה כולה מזכוכית שהיא ניפחה בעצמה. הזכוכית הפכה לבגד לביש ועדין, שאפשר “לנשום” לתוכו. היא שיתפה כיצד עבדה חצי שנה בניפוח זכוכיות עד שהגיעה לדיוק המושלם בכדורים שיצרה. כאן לא הייתה בינה מלאכותית, אלא טכנולוגיה עתיקה, ידנית, מדוייקת, שמעלה שאלות על כיוון העולם: האם אנחנו נעים לעבר עתיד דיגיטלי בלבד, או שמא יש מקום גם ליצירה המסורתית? אולי התשובה טמונה בשילוב בין השניים. החיבור האנושי שנוצר דרך היצירה היה עמוק ומשמעותי, כזה שחצה גבולות של זמן ומקום והוביל לשיחות כנות על לידה ומוות.

תערוכת הנושא “Hope: The Touch of Many” הייתה מלאה ברגעי שיא עבורי. במהלך חמשת ימי הפסטיבל, התערוכה המרכזית מוקמה במבנה POSTCITY והפכה לחלל משותף של מסעות רעיוניים, חושיים ורגשיים – שילוב בין חקירה אמנותית למחקר מדעי, עם הצגה ויזואלית מרהיבה. השנה נבחרה “תקווה” כנושא – אך לא תיקווה פסיבית, אלא תיקווה אקטיבית, שמובילה לפעולה ולשינוי. והינה אנחנו עומדים בנקודה בזמן שבה כולנו מבינים עד כמה השינוי הזה נדרש – גם אצלנו, בבית. שינוי שמתחיל קודם כל בחיבור. חיבור אנושי כנה. אני מקווה שנמשיך לצעוד לכיוון הזה – לעבר עולם שעוסק בעיצוב, יצירה, טכנולוגיה, וחברה.

בתום התערוכה, קשה שלא לחשוב על הפוטנציאל החינוכי העצום הטמון בחיבור שבין יצירה, טכנולוגיה וחברה. פרויקט חינוכי יזמי כמו RETHINKER מדגים בדיוק את זה – תוכנית לימודים חדשנית לנוער, שמשלבת יצירה, למידה ויזמות בעזרת כלים טכנולוגיים מתקדמים.

RETHINKER הוא פרויקט מרגש שיזמנו – אני, שרון ועדי – מתוך מטרה להגיע לכל בית ספר בארץ. התוכנית לא רק חושפת תלמידים לטכנולוגיה, אלא גם מלמדת אותם להשתמש בה ליצירת פתרונות יצירתיים לבעיות אמיתיות, תוך עידוד חשיבה ביקורתית ועבודת צוות. היא מתמקדת בחיבור אנושי דרך טכנולוגיה, ומקדמת תקווה לעתיד טוב יותר. ממש כמו בתערוכה בלינץ, גם כאן – המטרה היא לעורר השראה, להניע שינוי ולהפוך רעיונות למציאות. הכול מתוך אמונה עמוקה בכוחה של יצירה משותפת לשנות את העולם. RETHINKER שואפת להפוך לחלק בלתי נפרד ממערכת החינוך בארץ – כדי לעצב דור חדש של יזמים צעירים, מלאי תקווה, עם כלים ליצור שינוי אמיתי.

Linz Center of Mechatronics (AT) Shadowgram: Collective visions on sustainability and circular economy/ Photo: Nataly Shafir