בוגרי המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה מציגים – תערוכה בסימן קורונה

תערוכת הבוגרים של המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה תוצג עד ה-10.8.20 ברחוב הגנים 21, חיפה

השנה, לראשונה, התערוכה מוצגת כתערוכה וירטואלית וכוללת פרזנטציות דיגיטליות, לצד אובייקטים פיזיים, תוך שימוש בטכנולוגיות וריבוי מסכים ומדיה

אין ספק שמדובר בשנה מבלבלת שונה ומסעירה אך תקופת הקורונה והמעבר ללמידה מקוונת, לא השפיעו על רוח היצירה ואף אפשרו לבטא חוויות אישיות של כל אחד ואחת מהסטודנטים מתוך סיטואציית הבידוד הקיצונית. גם השנה, תערוכת הבוגרים מעבירה מסרים אקטיביסטיים התורמים לשיח הפוליטי והחברתי בו הם חיים, בעיר חיפה ובחברה הישראלית. כל אחד בדרכו הייחודית משתף את הקהל בביקורת או חוויה אישית, שמקורן בחקר של נושאים אקולוגיים, חברתיים, פוליטיים, סביבתיים ולאומיים, אשר נוגעים בכל אחד מאיתנו. מבקרי התערוכה ייהנו מתערוכה המשלבת במספר חללים מגוון פרויקטים, דיסציפלינות, חומרים, מדיות ודימויים, המשקפים את מורכבות הנושאים.

לדברי אלון רזגור, אוצר התערוכה, מרצה בכיר וראש מעבדת מחקר טכנולוגית: “התערוכה משקפת את חווית הלמידה הייחודית של הסטודנטים בסמסטר האחרון, בה הם בילו שעות מול המסכים בלמידה המקוונת. לקחנו את החוויה ויצקנו אותה לתערוכה המשקפת את “דור המסכים” באמצעות מיצגים אינטראקטיביים ווירטואליים ותלת מימד. כמרכז האקדמי שהחכים ראשון להעביר את הלמידה ל-ZOOM, גם בתערוכה, אימצנו את אותן הטכנולוגיות, המאפשרות לנו לחבק מרחוק, בהן אנו מלמדים את הסטודנטים ומכינים אותם לחיים במאה ה-21, בשילוב עם חשיבה מחוץ לקופסא ויכולת התמודדות עם מצבים של חוסר ודאות, המלווים אותנו בימים אלה”.

המחלקה לארכיטקטורה

גם השנה עסקו פרוייקטי הגמר במחלקה לארכיטקטורה במגוון נושאים חברתיים, פוליטיים וסביבתיים. לדברי אדריכלית ד”ר דנה מרגלית, ראש המחלקה לארכיטקטורה: “השינויים הדרמטיים שחלו השנה וחוסר הוודאות שבצידם, עודדו את הסטודנטים לחשוב מחדש על משמעותם של מרחבים עירוניים, סביבות מגורים, תעסוקה ותרבות. הסטודנטים שלנו מתמודדים עם הסוגיות השונות באחריות וביצירתיות, תוך נקיטת גישה אינטגרטיבית לאדריכלות. הם מציגים מגוון של תפיסות שבכולן ניתן למצוא עמדה אישית ורצון לתרום לבניית סביבה ותרבות שיהווה במה לפעילות אנושית טובה ואופטימית יותר. אנו מקווים ומאמינים שהצעותיהם תסייענה לנווט את כולנו לעתיד טוב יותר”.

נופר הברמן

הסטודנטית לאדריכלות, נופר הברמן, החליטה להקדיש ברוח התקופה את פרויקט הגמר שלה למצב הדיור הציבורי בישראל, אשר דורש התייחסות מיידית, הגדרה מחודשת וניסוח אלטרנטיבה תכנונית וחדשנית למציאות הנוכחית. לדבריה: “הצורך בשינוי מאזן הכוחות, בו השוק החופשי הינו הדומיננטי בעיצוב מרחבי המחייה שלנו ולא מותיר שילובם של נושאים חברתיים / קהילתיים. הפרויקט מציע מודל תכנוני אורבני המגדיר מחדש את חווית ואיכות המגורים, בו הבעלות הציבורית משמשת כמחולל חברתי, המניע את החוויה העירונית כולה”.

את’אר קבהא

הסטודנטית לאדריכלות את’אר קבהא מספקת הסתכלות מזווית אחרת על מרחב הסכסוך הפוליטי ועל הפיכתו למרחב ביקורתי בעל אמירה ורגש. לטענתה, גדר ההפרדה וקו הגבול הדמיוני יצרו סיטואציה מורכבת – עיר שחולקה לה לשתיים, ואוכלוסייה שחוותה פירוד. ״מרחב התווך״ המצוי בין באקה אל-גרבייה השוכנת בישראל לבין באקה אל-שרקייה השוכנת בשטחי הרשות הפלסטינית, הוא בעצם מרחב הנמצא בין שני קווי הגבול.

אליאס מויס

בפרויקט שנקרא “הברית החדשה” הסטודנט אליאס מויס עוסק בשינוי מהותי במרכזה ההיסטורי והעתיק של העיר נצרת, ממרכז דתי מלא קונפליקטים וטעון למרכז יצירתי מגוון. מרחב אשר יהווה מקור משיכה לאנשים צעירים, מוכשרים, מגוונים, ויצירתיים בלב העיר העתיקה, מרחב המכבד את האחר והשונה ללא קשר לדת, מין, גזע ומסורת.

המחלקה לתקשורת חזותית

השנה, שנת קורונה, הסטודנטים במחלקה לתקשורת חזותית ועיצוב במרכז האקדמי ויצו חיפה, שהם בני ״דור הקורונה״ הראשונים, נדרשים לבחון מחדש את גבולות הדיסציפלינה וסוגי המדיומים ופלטפורמות התקשורת הרלוונטיות. באופן מפתיע, ניראה שאנו חוזרים לאחור, לשבת למול מדורות השבט הישנות, רק שהפעם הן מדורות אש טכנולוגיות ודיגיטליות.  לדברי ירון שין, ראש המחלקה לתקשורת חזותית: “בעולם שעובר טלטלה ומשבר ומתאפיין באי ודאות כלכלית וריחוק חברתי, לעיצוב יש אחריות עמוקה בטיפול בתכנים אותם אנו צורכים. כוחו של המעצב הוא בעובדה שהוא ממוקם בצומת החשובה שתפקידה לתווך, לארגן, לערוך ולאצור את התוכן שאנו צורכים, כמו גם ליצור אותו. סוגי התוכן נעים בין האישי, הציבורי לסוגיו ועד הלאומי. והאחריות בהתאם: מחויבות לתרבות, לחברה ולסביבה, למעגלים הלוקאליים המקומיים, כמו גם הארציים והבינלאומיים”.

ענבר גליימר

בפרויקט “נישואים מעורבים באותיות”, הסטודנטית לתקשורת חזותית, ענבר גליימר, מתעסקת בסוגיה לפיה על זוגות מעורבים בישראל חל איסור להינשא באופן רשמי. לדבריה “הרעיון בפרויקט הוא ליצור ולעצב אלטרנטיבה לזוגות מעורבים להתחבר דרך נישואים טיפוגרפים בין אותיות מקבילות באלפבית העברי והערבי ויצירת דימוי חדש, תכשיט טיפוגרפי, ייחודי לכל זוג, עבור הזוגות המעורבים”.

ויקי וולך

הסטודנטית לתקשורת חזותית ויקי וולך, יצרה פרויקט שנקרא “תיאטרון רוסי” בהשראת ההעלייה לישראל מבריה”מ לשעבר, אשר הביאה עמה נציגי תרבות עשירה בעלת סממנים ויזואליים רבים ונוצר בישראל תמהיל של תרבות רוסית- ישראלית מובחנת שמשתקפת בתחומי הספרות, המוזיקה והתיאטרון.

“תיאטרון גשר החל דרכו בשנות ה-90 כהתארגנות של קבוצת אמנים צעירים שעלו ממוסקבה. גשר היה לתיאטרון רפרטוארי ייחודי ומקורי שהיה דו לשוני בהתחלה התחלתי את המחקר מנקודת מוצא של החזרת הסממנים של התרבות הרוסית הנוסטלגית לישראל, באמצעות התבוננות בדימויים וסמלים מעולם אריזות המזון. עולם ההשראה שלי היה עטיפות ממתקים רוסיים. מיינתי אותן לקבוצות של פרחים, אדריכלות, דמויות, חיות, טיפוגרפיה ותבניות. בחנתי את הגריד של העטיפות, את הדימויים ואת הצורות. לאחר מכן עיצבתי סדרת דימויים משלי ולטרינג שמבוסס על הגופן “גוטמן- חיים צר”. מתוך הסמלים מהתרבות הרוסית עיצבתי סימני פיסוק ובתוך האותיות חרצתי קישוטים מהצורות שעל גבי העטיפות. ולבסוף התחלתי לעצב כרזות לרפרטואר ההצגות של גשר.

יצרתי עבודה שמלבד הרפרטואר העשיר של גשר, חובה בתוכה דימויים ומטען תרבותי נוסטלגי, שההורים שלי זוכרים מהילדות ואילו החברה הישראלית אוצרת אותם על מדפי המעדניות הרוסיות” היא מספרת.

המחלקה לאמנויות הצילום והמסך

דווקא בימים אלה, המחלקה לאמנויות הצילום והמסך מציעה מבט בלתי מתפשר במציאות תוך התבוננות מעמיקה פנימה אל הביוגרפיה וההיסטוריה האישית והחוצה אל תהליכים מורכבים בחברה. ערן ברק, ראש המחלקה לצילום, מסביר: “תחת תנאים מורכבים של חוסר וודאות, היעדר אופק וריחוק הצליחו בוגרי מחזור זה להגיב באופן מרגש ומרענן לעצם היותם פרטים פעילים בעולם המשתנה תדיר. הצילום כמדיום מרכזי המלווה את התהפוכות והתנודות של עולמנו משמש בידם ככלי יעיל ונוקב לביסוס נקודת מבט אישית וביקורתית. אנו רואים בסטודנט כאינדיבידואל שפניו תמיד אל העולם, מבטו חף מתמימות והוא יודע, שלהיות צלם, זה הרבה יותר מהפקת דימויים ‘יפים’. זהו צו אתי, ביקורתי שמחבר את ה’אני’ לקהילה, למחויבות ולמסורת”.

אסראא עתאמלה

הסטודנטית לצילום אסראא עתאמלה ,היא ערביה פלסטינית מוסלמית, שחיה במדינת ישראל , אזרחותה היא ישראלית עם מסמכים אשר מוכיחים זאת , זהותה היא פלסטינית ללא הוכחות חוץ מהרגשה פנימית שאומרת לה שהיא לא שייכת לעם הישראלי בין כל המורכבויות, הדעות הדתיות וההיסטוריות שלה . בפרויקט שלה “השפה השנייה”, היא בחרה להאיר זרקור על התערבבות השפה השנייה שהיא דוברת בשפה הראשונה שלה, על שפה אשר לא בחרה בה אלא אולצה לחיות ולהתמודד איתה ולהיות שוהה בסביבה אשר שפתה הרשמית היא לא  שפת האם שלה. לטענתה: “הרבה מאיתנו חושבים שהם חופשיים, עם מודעות וערנות וזה לא נכון , אנחנו צריכים לבחון את הדבר בהתחלה ולהיות כנים עם עצמינו , לשאול למשל ,”האם אני יכול לשנות שגרת היום יום שלי הרֶפֵּטָטִיבִית?” המון מהמילים והביטויים העבריים חודרים אל השפה הערבית המדוברת בלית ברירה, נניח שאנו מדברים על תופעה טבעית מהדיבור היום יומי אשר מעיד על היותנו במדינה ששפתה הרשמית (הראשונה) היא עברית, אמה מה כאשר אנו בוחנים את הנושא בפרספקטיבה חדשה, אנו תוהים לגבי סוגיית הזהות החברתית ואימוץ זהות אחרת”.

שחר טישלר

במייצב הוידאו “אדוות” בוחן הסטודנט, שחר טישלר, תופעה מרכזית במאה ה-21 של אהבה עצמית. לטענתו, הרשתות החברתיות מעניקות היכלי תהילה ל”עצמי”, כך לדוגמא האינסטגרם מהווה פלטפורמה להפצת דימויים המסמנים את הזהות האישית של כל משתמש ברבים ולשתף את התחושות, המחשבות והסיפורים לכל המעוניין לקבלם. כל משתמש בוחר את הסימנים המייצגים אותו, לרוב בעזרת דימוי ויזואלי ולכן אין הדבר המוצג במימד הווירטואלי מייצג את האדם במימד הממשי. בפרויקט מוצגים שלל סרטוני וידאו הלקוחים מדמויות שונות הפועלות באינסטגרם אשר לוקטו מתוך הסטוריס שלהם, בהם המשתמשים בחרו להציג את דמותם. בעבודה, כל דמות משדרת את העצמי שלה כגלים ללא הפסקה ובד בבד אינה קולטת את התשדורות מהדמויות המקבילות.

תערוכת הבוגרים של המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה תוצג עד ה-10.8.20 ברחוב הגנים 21, חיפה ותהיה פתוחה לקהל הרחב בהתאם להנחיות של משרד הבריאות על פי התו הסגול, בתיאום מראש.
פרטים נוספים באתר | 1-800-770-990