תערוכה חדשה מציגה מבט מקורי על כיסאות ככלי לביטוי אישי

אי-שם בין העמידה המעייפת למנוחה במצב אופקי נמצא הכסא. רהיט בעל משמעויות תרבותיות מרחיקות לכת
אוצר התערוכה: דר’ גיא מורג צפלביץ׳

הזוכים בג’וב מן החלומות נחשבים כמי ש”תפסו כיסא”, בעוד חילופי תפקידים, המתבצעים מדי פעם בצמרת הארגון, מוגדרים כ”כסאות מוזיקליים”; “כיסא אליהו” ממלא תפקיד סמלי מרכזי בבתי-כנסת; כיסא-גלגלים הוא פריט חיוני המאפשר התניידות וחופש-תנועה למי שמתקשים לנוע על רגליהם; ואילו כס-מלכות רחב ומפואר מספק תמיכה יציבה לישבנו של הריבון מזה אלפי שנים.

במידה רבה, הכיסא הוא מראה תרבותית להתפתחותה של החברה האנושית, החל בעת העתיקה שבה מלכים, פטרונים, שליטים ושופטים משלו ממרום מושבם על נתיניהם ועד לתקופה המודרנית שבה כיסאות מוצבים כדרך שבשגרה במקומות ציבוריים לשירותם של הממתינים לקבלת שירות וייעוץ.

תערוכתו של המעצב תומר נתנאל לוי, הבעלים של סטודיו לעיצוב וייצור רהיטי עילית ובוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון (2010-2014), מתעניין בכיסאות רבי-פוטנציאל מאז פרויקט הגמר הייחודי (“תכנית ריאליטי לכיסאות”) שבו חקר כיצד ניתן ליצור אייקון עיצובי תוך התכתבות מרובת-מימדים עם תולדות העיצוב.

לוי גילה כי מבין אינספור אביזרים, עזרים ורהיטים המשמשים את האדם, לאורך ההיסטוריה, הכיסא נחשב לאובייקט ה”קדוש” ביותר למעצבים, מאחר שהוא מאתגר במיוחד בממשק האינטימי שהוא מקיים עם האדם בכלל ועם עוצמותיו וחולשותיו של הגוף בפרט.

הכיסאות, ביצירותיו של לוי, משמשים פלטפורמה להתנסויות פיזיות ומחשבתיות תוך חקירה מתמדת של הקשרים המורכבים בין אובייקטים, ציביליזציה ומקומו של האדם ביחס אליהם. כיסאותיו הם היסטוריים, חברתיים, פוליטיים, תרבותיים ומתייחסים לקבוצות ומגזרים שונים. חלקם אף מבקשים לחקור היבט מסוים של מעשה הישיבה תוך שהם מאתגרים באופן מתוחכם את היושב מבחינה ארגונומית, ויזואלית או חווייתית.

שיטת עבודתו של לוי מאפיינת את האובייקט על פי תכונות האופי שלו (חומר, טכנולוגיה, תקופת ייצור) ועל פי סיפורו האישי (מקום ומצב הימצאו), בכך מצליח לוי “להאניש” את הכיסאות ולאפשר לעצמו ולהם להתבטא באמצעות שינויים ומניפולציות חומריות. “לפעמים אני משמש כשופר לרצונו של הכיסא לומר משהו על מקומו בעולם כאובייקט”.

לוי מסביר: “בעיניי, אין כיסא שאין מה ללמוד ממנו, מה חשבו והרגישו יוצריו או היושבים עליו, מה היו שימושיו וסיפור חייו, ומדוע הכיסא מצא עצמו זנוח ומוקצה, מחוץ למחוז החפץ.”

היכרותו המעמיקה של לוי עם תולדות העיצוב מובילה אותו לעיתים קרובות ליצירת מחוות לתקופות וכיסאות נודעים, לעיתים באופן ברור ומובהק, ולעתים באופן מופשט ומעורפל. באמצעות הומאז’ים אלה, הוא מתמלא ברגש המפגיש אותי לרגעים עם היוצר, מחשבתו ועשייתו. “אני מכבד אותו לרוב וצוחק עליו לעיתים תוך שאני מושך בחוטים המבצבצים בשולי עבודתו ויוצר באמצעותם אובייקט חדש שמבקש לספר סיפור משלו”.

חלק גדול מן האובייקטים שלוי מעצב מבוססים על כיסאות שונים “מן המוכן”, אשר תרבות הצריכה הדורסנית מוקיעה מתוכה והם מתגלגלים מפחי אשפה אל מפתן הסטודיו. הוא מטפל באופן אוונט-גארדי ברהיטים אלה, תוך מחווה לאמנות ה”רדי-מייד” שהתבססו על חפצים יומיומיים המוצאים במתכוון מהקשרם המקורי ומקבלים משמעויות חדשות ונועזות.

לעתים יצירותיו מייצרות יחס בין כיסא אחד לחברו, כשהיחס ביניהם ממריא אל הנשגב ומערער על תפיסות מקובלות. באמצעות הכיסאות הוא מרבה לבטא ביקורת עצמית, סביבתית, וחברתית-פוליטית. 

בעבודותיו ניכר השימוש החוזר באלמנטים מעוגלים כגון צינורות, חישוקים וכדורים המסמלים בעיני לוי סגירת מעגל, מחד, ואינסופיות, מאידך.

הכיסא כאובייקט, בעיצובו היצירתי ופורץ-הגבולות של תומר נתנאל לוי, מועלה לדרגת פֶטֽיש, כלומר הופך לאובייקט של אובססיה, סטייה או תשוקה בלתי נשלטת תוך חתירה מתמדת להשגתו.

הפסיכואנליטיקן זיגמונד פרויד השתמש במושג זה בניסיונו להסביר את החסך הפאלי של האם בעיני הבן. אך בפירושו של המונח האנתרופולוגי המקורי, מתאר הפֶטֽישיזם מצב שבו מיוחסות תכונות מטאפיזיות לחפצים תוך התייחסות אליהם כתחליף מלאכותי, לעתים מאגי, לחסך אמיתי. לוי מתייחס לפֶטֽיש שלו לכיסאות, כקו מרכזי בעבודתו.

“הכיסאות הן דמויות הנוכחות סביבי ומלוות את אורח החיים המקצועי שלי באופן צמוד”, הוא טוען,  “מערכת היחסים בינינו מאפשרת לי וגם להם להתבטא. לפעמים אני רק משמש כשופר לרצונו של כיסא לומר משהו על מקומו כאובייקט בעולם, בפעמים אחרות הוא נכנע לתפיסתי, ולעיתים ממש מיטשטשים הגבולות ומתערערים יחסי הכוח ביני וביניהם”.
לוי אף מוכן להודות כי הכיסאות אף משמשים עבורו פיצוי על חסכים מקצועיים.

חוסר היכולת להתפרנס בשוק המקומי מעיצוב האובייקטים שהוא משתוקק להם הופך את הכיסא לחפץ מאגי, מזון לנשמתו המקצועית, כשהסטודיו שבבעלותו מתפרנס בעיקר מעיצוב וייצור רהיטים בהזמנה ומעבודה משותפת עם אדריכלים ומעצבים. כך הופך רהיט זה לכיסא-מפלט עבורו. “זו הפעולה האמנותית/עיצובית שאני סוגד לה, הרגע שבו אני מטפל בכיסא במעין טקס פולחני שמעורבת בו תשוקה אשר רק לעתים רחוקות ניתנת להגשמה. יצירה, טיפול ואקספרימנטים בישיבה, דוגמת אלו המוצגים בתערוכה, הם תחליף המזין את רוחי עד שהסטודיו יוכל לעסוק בדיזיין-ארט דרך קבע”.

התערוכה תתקיים בטרמינל העיצוב, רח׳ אהוד קינמון 32 בת ים.
שעות פתיחה א-ה 08.00-20.00. נעילה ביום ו ה-9.4 בשעה 15.00
אתר סטודיו לעיצוב וייצור רהיטי עילית
אינסטגרם :תומר נתנאל לוי
כתובת הסטודיו: המחוגה 3 תל אביב